השגת הערך האידאלי של 253.7 ננומטר
רוב האנשים רואים פשוט צינור זכוכית שמאיר. אך עבורנו, העניין הוא להגיע לערך מדויק מאוד – 253.7 ננומטר.
זהו הערך הקסום. זה בדיוק האורך הגלי שבו ה-DNA וה-RNA 흡수ים את האנרגיה הרבה ביותר. זו הדרך שבה אנו מצליחים לשבור את הקשרים שבין המיקרואורגניזמים. אם יש סטייה של כמה ננומטרים בלבד, שיעור ההריגה יורד. זו טווח צר מאוד, ואין מקום לטעויות.
הסוד שבכספית
כדי לשמור על הערך האידאלי הזה, אנו משתמשים בטכנולוגיה של אדי כספית בלחץ נמוך.
העניין הוא שעל ידי שליטה בלחץ הפנימי ובטוהר של תערובת הארגון והכספית, אנו מונעים את האור ה“מיותר”. אין צורך בספקטרום רחב ומבולגן – רוצים קרן אור צרה וחדה. כך האנרגיה יכולה לבצע את תפקידה בחיטוי, במקום להתבזבז כחום או אור גלוי.
האתגרים של הקוורץ
אי אפשר להשתמש בכל סוג של זכוכית. זכוכית רגילה חוסמת את האור UVC לחלוטין.
אנו משתמשים בקוורץ סינתטי בעל רמת מעבר גבוהה, כך שהפוטונים באורך הגל 253.7 ננומטר יכולים לעבור דרכו בקלות, מבלי להיתקע בקירותיו. אך יש כאן עסקה: אם נעשה את הקירות עבים יותר, הנורה תהיה חזקה יותר, אך גם האור ה-UV ייחסם. צריך למצוא את האיזון הנכון. צריך להחליט האם הנורות יהיו מוגנות או חשופות לגורמים חיצוניים, לפני בחירת העובי הנכון.
התמודדות עם התקנה בכמויות גדולות
כשמחברים מאות נורות כאלה יחד, יציבות המתח הופכת לבעיה גדולה. ירידה קטנה במתח יכולה לשנות את טמפרטורת הפלזמה בתוך הצינור, ואז האור שיוצא מהנורה לא יהיה ברמה הרצויה. אנו תמיד ממליצים על בלאסטרים מיוצבים – זו הדרך היחידה למנוע את שריפת הנורות מוקדם מדי.
חשוב לציין גם שנורות אלה מתחממות מאוד. אם זרימת האוויר אינה מספיקה כדי לקרר אותן, הקוורץ עלול להתחמם יותר מדי. זה עלול לגרום לבעיות כמו הפיכת הזכוכית לעכורה, מה שיפגע ביכולת ההעברה של האור. אם רוצים שהנורות יחזיקו מעמד כמו שהיצרן מבטיח, צריך לוודא שהקירור יהיה נכון.