למה אורך הגל המדויק חשוב באמת
אנחנו לא מתעסקים במספרים רק כדי ליצור טבלת מפרטים מפוארת. במעבדות שלנו, הכל תלוי בנקודה אחת בלבד: 253.7 ננומטר. זו הנקודה האידאלית שבה יש שיא בספיגת האור על ידי ה-DNA וה-RNA. אם האור יסט אפילו במעט, נאבד את היכולת לשבור את הקשרים המולקולריים של אותם מיקרואורגניזמים. אנחנו לא רק משתמשים בנורה – אנחנו מקבלים כלי שמבצע משימה מסוימת בדיוק מושלם.
הקסם של 254 ננומטר
רוב הנורות האנטי-חיידקיות משתמשות באדי כספית בלחץ נמוך. אנחנו משקיעים הרבה זמן בכיול הנורה, כי אנחנו רוצים שהאנרגיה תתרכז דווקא בנקודה של 253.7 ננומטר.
אבל יש בעיה: הזכוכית חשובה מאוד. אם למעטפת הקוורץ יש יותר מדי חומרים מזהמים, היא תספוג את קרני ה-UVC לפני שהאור יצא מהצינור. לכן אנחנו משתמשים בקוורץ סינתטי בעל רמת העברת אור גבוהה. כך האנרגיה יכולה להמשיך לעבור החוצה, למקום שאליו היא אמורה להגיע.
הקשיים (והחום)
בואו נהיה כנים – קרני UVC הן דבר מזיק לעור ולעיניים. אנחנו לא משחקים עם זה, לכן המערכות שלנו מעוצבות עם מערכות הגנה חזקות.
כדי להשיג רמת הרג מהירה, צריך רמת קרינה גבוהה, מה שאומר שצריך להגדיל את כמות הוואטים. אבל יותר אנרגיה פירושה יותר חום. הנורות האלו נהיות חמות מאוד. אם המעטפת שלהן לא מאפשרת פליטת חום, הטמפרטורה עולה, וכך רמת ה-UVC יורדת. זו בעיה שצריך לפתור – צריך להתאים את כמות הוואטים למערכת הקירור, אחרת סתם מבזבזים חשמל.
שימוש בנורות
אנחנו בנינו את הנורות האלו כך שניתן יהיה להשתמש בהן במערכות HVAC תעשייתיות או במערכות טיפול במים, בלי בעיות.
אנחנו משקיעים הרבה זמן בוודאות שהאלקטרודות יהיו יציבות. אין דבר גרוע יותר מנורה שמהבהבת או שלא עובדת כשצריך – במיוחד כשאנחנו צריכים שהנורה תשמור על הסביבה סטרילית. אנחנו בודקים כל מכל כדי לוודא שהאור שהוא מפיק הוא אכן איכותי. כך, כשמחברים את הנורה, אפשר להיות בטוחים שהמידה של הקרינה שהיא מפיקה היא בדיוק כמו שהחישובים הבטיחו.